קנדה: החובה להפעיל בתום לב שיקול דעת שהוקנה בחוזה

וייסטק, חברה לפינוי אשפה, ומטרו, החברה שאחראית לפינוי אשפה באזור ונקובר, חתמו על חוזה ארוך טווח. וייסטק פינתה אשפה לאתרי פסולת בהתאם להנחיית מטרו. ככל שהאתר רחוק יותר, וייסטק קיבלה תשלום רב יותר. ב-2011 הורתה מטרו לפנות פסולת לאתר קרוב. בעקבות זאת וייסטק לא הצליחה להתקרב לתחזית הרווח השנתית שלה. היא תבעה את מטרו. בורר קבע שמטרו הפֵרה את חובת תום הלב. הערכאה הראשונה ובית המשפט לערעורים של קולומביה הבריטית קיבלו את הערעור של וייסטק. בית המשפט העליון של קנדה דחה פה אחד את הערעור של מטרו: Wastech Servs. Ltd. v. Greater Vancouver Sewerage & Drainage Dist., 2021 SCC 7.

השופט קסירר פסק בהסכמת חמישה שופטים שחובה להפעיל בתום לב שיקול דעת שהוקנה בחוזה. הצדדים חייבים להפעיל את שיקול דעתם בהתאם למטרות שלשמן החוזה נתן אותו, כלומר להפעיל את שיקול הדעת בסבירות. הסבירות תלויה מאוד בנסיבות המקרה, ובסופו של דבר – בכוונת הצדדים כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוזה. חובת תום הלב חלה בכל חוזה, בלי קשר לכוונת הצדדים. החוזה כאן העניק למטרו שיקול דעת מוחלט לקבוע לאיזה אתר פסולת תפונה האשפה. החוזה נועד להעניק לה גמישות כדי להשיא יעילות ולצמצם עלויות תפעול. היא פעלה בהתאם למטרות החוזה ולטובתה העסקית. הצדדים לא הסכימו להבטיח לוייסטק רמת רווח מסוימת. מטרו חבה נאמנות לעסקה, לא לווייסטק. היא לא הפֵרה את חובותיה.

השופטים בראון ורואו ציינו בהסכמת השופטת קוטה שאמת המידה לבחינת פסק הבוררות היא אם הוא נכון. תום הלב נועד להבטיח את ביצוע החוזה שהצדדים כרתו ואת אכיפתו. הוא אינו יוצר זכויות וחובות שהצדדים לא הסכימו להן, ואינו משנה תנאים מפורשים בחוזה. יש לאכוף ציפייה משותפת וסבירה של הצדדים בנוגע לשיקול הדעת שהוקנה בחוזה. את שיקול הדעת יש לאכוף לפי מטרתו, רק אם מטרתו עולה מפרשנות אובייקטיבית של תנאי החוזה בהתאם לעובדות המקרה. אם הצדדים התכוונו להעניק שיקול דעת שאפשר להפעיל לכל מטרה שהיא, יש לכבד את בחירתם.

הינה פסק הדין, כתבי הטענות והדיון.

קנדה: החובה לבצע ביושר חוזה

קבוצת "בייקרסט" לניהול בנייני דירות חתמה על חוזי אחזקה עם חברת "קאלו". חוזה אחד נגע לחורף; בייקרסט הייתה רשאית לסיימו אם קאלו לא תיתן שירות מספק. חוזה שני נגע לקיץ; בייקרסט הייתה רשאית לסיימו בהתראה של 10 ימים. באביב–קיץ 2013 הצדדים שוחחו על חידוש החוזה. לקאלו היה רושם שבייקרסט מרוצה ושחוזה החורף יוארך בשנתיים. קאלו מילאה את חובותיה לפי חוזה הקיץ ואף יותר מכך, ובחינם – בתור תמריץ לחידוש חוזה החורף. שלא בידיעתה, בייקרסט החליטה כבר בתחילת 2013 לסיים את חוזה החורף. בספטמבר היא הודיעה על החלטתה. קאלו תבעה על הפרת חוזה בכך שבייקרסט נהגה בחוסר תום לב. הערכאה הראשונה קיבלה את התביעה. בית המשפט לערעורים של אונטריו קיבל את הערעור של בייקרסט. בית המשפט העליון של קנדה קיבל ברוב דעות את הערעור של קאלו: C.M. Callow Inc. v. Zollinger, 2020 SCC 45.

השופט קסירר פסק בהסכמת ארבעה שופטים שצדדים לחוזה חייבים לקיימו ביושר. לצד לחוזה אסור לשקר לצד השני בעניין שקשור במישרין לביצוע החוזה, או להוליך אותו שולל ביודעין. מי שמימש בחוסר יושר זכות לפי החוזה או שביצע בחוסר יושר חיוב לפיו, הפר את החובה. לעיתים חובה על צד לחוזה לתקן רושם שגוי שמעשיו או מחדליו יצרו אצל רעהו. עקרון השימוש לרעה בזכות משיטת המשפט הקונטיננטלי של קוויבק עשוי להדגים את הקשר בין חוסר היושר לביצוע. על הפרת החובה לבצע ביושר את החוזה, אפשר לפסוק פיצויים חוזיים כרגיל. בדרך כלל פוסקים פיצוי לפי אינטרס הציפייה, כלומר להעמיד את הניזוק במצב שהיה בו אילו המפר היה ממלא את חובתו. בייקרסט הטעתה את קאלו בקשר להודעה על סיום חוזה החורף. אסור היה לה להציג מצג שווא לקראת מועד ההודעה. אם צד לחוזה סבור שהשני מרוצה מעבודתו ושהחוזה יחודש, סביר שיחשוב שהחוזה לא יסתיים מוקדם. המעשים של בייקרסט עלו כדי הפרת חוזה.

השופט בראון מצא בהסכמת שני שופטים שהפרת החובה לבצע חוזה ביושר, מביאה לפיצויי הסתמכות. הניזוקה הסתמכה על מצגי שווא לבר-חוזיים בנוגע לביצוע. הפיצוי הוא על נזק שלא היה מתרחש אלמלא ההסתמכות. אין צורך להשתמש בעיקרון קונטיננטלי בתיק משיטת משפט מקובל. בייקרסט הטעתה את קאלו, ולכן עליה לפצותה.

השופטת קוטה סברה בדעת מיעוט שברור מהו האיסור לשקר, אבל לא ברור מהו האיסור להטעות בדרך אחרת. שתיקה תפר את האיסור רק אם יש חובת גילוי, או אם השותק תרם תרומה מהותית לאמונה שגויה של הצד השני. כך גם בנוגע לסיום החוזה. כאן הצדדים הסכימו שבייקרסט תוכל לסיים את חוזה החורף מכל סיבה שהיא, גם אם היא מרוצה מקאלו, בהודעה 10 ימים מראש. היא לא שיקרה לקאלו ולא הטעתה אותה ביודעין. היא הציגה מצגים שאינם קשורים במישרין לביצוע חוזה החורף. היא לא הפֵרה את החובה לבצע ביושר את החוזה.

הינה פסק הדין, כתבי הטענות והדיון.

קנדה: היסק פיטורים וזכאות לתשלום שהיה אמור להשתלם בתקופת ההודעה המוקדמת

מת'יוז עבד בחברת "אושן תזונה". הוא השתתף בתוכנית תמריצים לטווח ארוך. לפי התוכנית, הוא היה זכאי לתשלום מיוחד אם יקרה אירוע מימוש, למשל מכירת החברה. מנכ"ל חדש הגיע לחברה. הוא החל להתעמר במת'יוז. מת'יוז האמין שהחברה תימכר בקרוב, ונשאר כדי ליהנות מפירות התוכנית. לבסוף הוא עבר לחברה אחרת. כעבור 13 חודשים החברה נמכרה. מת'יוז תבע לקבל את התשלום לפי התוכנית. הצדדים מסכימים כעת שמדובר בהיסק פיטורים – כלומר בהתפטרות שמקורה בהתנהגות המעסיק ושנחשבת כאילו המעסיק פיטר את העובד. הם מסכימים גם שהיה צריך לתת למת'יוז הודעה מוקדמת של 15 חודש לפני הפיטורים. הם חלוקים בשאלת הסעד שמגיע לו. הערכאה הראשונה קבעה שהוא זכאי לפיצוי בגובה התשלום לפי התוכנית. בית המשפט לערעורים בנובה סקושה ביטל את הזכאות לפיצויים. בית המשפט העליון של קנדה קיבל פה אחד מפי השופט קסירר את הערעור של מת'יוז: Matthews v. Ocean Nutrition Can. Ltd., 2020 SCC 26.

לפי המשפט המקובל, מעסיק רשאי לגרום לעובדת לעזוב את עבודתה בנסיבות שעולות כדי פיטורים, כפוף לחובה לתת הודעה מוקדמת. אם המעסיק גרם לעובדת לעזוב בלי שנתן לה הודעה מוקדמת, הוא הפר את חוזה ההעסקה במובן זה שלא נתן הודעה מוקדמת, לא בכך שפיטר את העובדת. הפרה זו מזכה בפיצויים חלף ההודעה. אם אופן הפיטורים הפר את החובה לנהוג בתום לב, קמה הפרה נפרדת של החוזה – בלי קשר להודעה המוקדמת. היא שונה מהפרת חובת ההודעה. היא מקימה זכות נפרדת לפיצויים. כל סוג פיצוי מחושב בהתאם למהותו. לעניין פיצויים על פיטורים שלא כדין רואים את חוזה ההעסקה כאילו הסתיים בתום תקופת ההודעה המוקדמת.

האם הפיצויים על הפרת חובת ההודעה המוקדמת כוללים פיצוי על בונוסים? תחילה יש לבחון אם אלמלא הפיטורים הייתה העובדת זכאית לקבל את הבונוס במהלך תקופת ההודעה המוקדמת. אם כן, יש לקבוע אם חוזה ההעסקה או תוכנית ההטבות מבטלים במפורש את הזכות בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים או מגבילים אותה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים. כאן אירוע המימוש התרחש בתוך תקופת ההודעה המוקדמת. לכן אלמלא הפיטורים היה מת'יוז מקבל את התשלום לפי התוכנית. בתנאי התוכנית אין שלילה ברורה של זכות זו או הגבלה ברורה שלה. התשלום נכלל בפיצויים על הפרת חובת ההודעה המוקדמת.

הינה פסק הדין, כתבי הטענות והדיון.

קנדה: צד לחוזה ארוך טווח מרוויח בעקבותיו מעל למצופה – האם עליו לשאת ולתת מחדש על התשלום לצד השני?

חברת "מפלי צ'רצ'יל" וחברת "הידרו-קוויבק" חתמו בשנת 1969 על חוזה. מפלי צ'רצ'יל הקימה מפעל לייצור חשמל ממי נהר, והידרו-קוויבק התחייבה לרכוש חשמל מהמפעל במשך 65 שנה בסכום קבוע. במהלך השנים חל שינוי במחירי החשמל. המחיר שהידרו-קוויבק משלמת נמוך מאוד ממחיר השוק הנוכחי. היא מוכרת חשמל לצדדים שלישיים במחיר הנוכחי ויוצאת ברווח גדול. מפלי צ'רצ'יל ביקשה לחייב את הידרו-קוויבק לשאת ולתת על מחיר חדש. היא נסמכה על שני טעמים: החוזה החדש ישקף את המאזן המקורי; החובה לנהוג בתום לב בקיום חוזה כוללת חובה לשתף פעולה עם הצד השני. הערכאה הראשונה ובית המשפט לערעורים בקוויבק דחו את התביעה. בית המשפט העליון של קנדה דחה ברוב דעות את הערעור של מפלי צ'רצ'יל: Churchill Falls (Labrador) Corp. v. Hydro-Québec, 2018 SCC 46.

השופט גסקון פסק בהסכמת שישה שופטים שאין למצוא בחוזה תניה משתמעת שמחייבת את הידרו-קוויבק לשתף פעולה עם מפלי צ'רצ'יל ולשאת ולתת מחדש על המחיר המוסכם. תניה משתמעת אמורה למלא חסר בחוזה. כאן החוזה שלם בקשר למחיר. חובת תום הלב מגינה על המאזן שהצדדים יצרו בחוזה. היא אינה משנה אותו וכופה על הצדדים חוזה חדש. הידרו קוויבק הרוויחה ביושר. חובת תום הלב אינה בסיס לנטילת הרווחים ממנה. צד לחוזה שפעל בהתאם לו, אינו חייב להקריב את טובתו כדי לשפר את מצב הצד השני. דיני היושר אינם מחייבים לשנות את החוזה בגלל שינוי בנסיבות. לא היה פער כוחות בין החברות בחתימת החוזה.

השופט רואו סבר בדעת מיעוט שמדובר בחוזה יחס. הוא מסדיר מערכת יחסים נמשכת שמבוססת על שיתוף פעולה בין הצדדים. בחוזי יחס חובת תום הלב משמיעה השׂאה של היתרונות ששני הצדדים מקבלים מהחוזה. דיני היושר מתקנים פגמים בחוזה ומאזנים מחדש חוזה שהמאזן המיועד שלו הופר. החברות לא התכוונו שייווצר אי שוויון עצום ברווחים. הן התבססו על הנחות בדבר השווי של אנרגיה הידרואלקטרית. ההנחות הללו אינן תקפות עוד. אין בחוזה הוראה בדבר העברת רווחים גדולים מהמצופה. לכן החברות חייבות לשאת ולתת מחדש בשאלה זו.

הינה פסק הדין, כתבי הטענות והדיון.

קנדה: תום לב בביצוע חוזה כעיקרון מארגן וחובת כנות בין הצדדים

באסין והריניו היו סוכני מכירות של חברת קאן-אם לפי חוזים שחתמו אִתה. קאן-אם מינתה את הריניו למבקר אזורי, בין היתר על רשומותיו של באסין. הריניו חמד את פלח השוק של באסין, אך באסין סירב להצעה שיתמזגו, ולדרישה שמתחרהו הריניו יעיין ברשומותיו. קאן-אם תכננה לארגן מחדש את פעילותה וכחלק מכך להפוך את באסין לעובד של הריניו. היא סבבה את באסין בכחש באשר לעתיד. כשעמד באסין בסירובו לאפשר להריניו לבדוק את רשומותיו, הודיעה קאן-אם שהחוזה ביניהם לא יתחדש. באסין איבד את מקור פרנסתו. הוא תבע את קאן אם על הפרת חוזה. בית המשפט קיבל את התביעה. בית המשפט לערעורים של אלברטה קיבל את ערעורה של קאן-אם. בית המשפט העליון של קנדה קיבל את ערעורו של באסין פה אחד מפי השופט קרומוול: Bhasin v. Hrynew, 2014 SCC 71.

המשפט המקובל הקנדי בעניין ביצוע חוזה בתום לב אינו ברור. כדי לתקן את המצב נקט בית המשפט שני צעדים: הכרה בתום לב בביצוע כחוזה כבעיקרון מארגן של המשפט המקובל הקנדי; הכרה בחובה מכוח המשפט המקובל לנהוג בכנות בביצועו של כל חוזה.

יישומו של העיקרון המארגן יהיה תחילה לפי הכללים הנוהגים בעניין תחולתו של תום הלב – באילו מצבים ובאילו מערכות יחסים – אך אין זו רשימה סגורה. לצד זאת, יש לקיים את הכלל הרגיל במשפט המקובל שלפיו רשאי צד לחוזה לקדם את האינטרסים שלו – תום הלב אינו כלי למימוש תפיסה מוסרית של בית המשפט. תום הלב דורש מצד לחוזה להביא בחשבון את האינטרסים הלגיטימיים של הצד השני.

את התנהגותה של קאן-אם לא ניתן לסווג לאחד הכללים הנוהגים באשר לתום לב. לכן יש להכיר בכלל חדש: החובה לנהוג בכנות. אל לצד לחוזה לשקר ביודעין לצד השני או להוליכו שולל בעניינים שקשורים לביצוע החוזה. אין זו חובת גילוי או חובת נאמנות, כי אם דרישה לכנות מזערית ביחסים בין הצדדים. קאן-אם הפֵרה את חובתה זו.

מה על הסעד? באסין זכאי לפיצוי בהתבסס על מצבו אילו קיימה קאן-אם את חובתה. הסכום שפסקה הערכאה הראשונה השתנה בהתאם.

הנה פסק הדין, כתבי הטענות והדיון.

אוסטרליה: האם חוזי עבודה כוללים תנאי משתמע של חובת אמון?

ברקר עבד בבנק באוסטרליה. הבנק הודיע לברקר שתפקידו יתבטל בקרוב. אם לא ימצא עד אז עבודה אחרת בבנק, הוא יסיים את עבודתו שם. מאחר שלא הייתה לו עוד גישה לחשבון הדוא"ל שלו ולתא הקולי שלו, לא נודע לברקר על משרה אפשרית שבדיוק התפנתה. ברקר תבע את הבנק על שהפר תנאי משתמע שקיים, לטענתו, בכל חוזה עבודה: חובת אמון בין הצדדים (mutual trust and confidence). בית המשפט הפדרלי קיבל את תביעתו. מותב ערעור דחה את ערעורו של הבנק. היום קיבל בית המשפט העליון של אוסטרליה את ערעור הבנק פה אחד: Commonwealth Bank of Australia v Barker [2014] HCA 32.

הנשיא פרנץ', השופטת בל והשופט קין ציינו שחוקי העבודה אינם מקימים תנאי משתמע של חובת אמון. היא אינה הכרחית עד כדי כך שיש לכלול אותה – כחלק מהמשפט המקובל – כתנאי משתמע בכל חוזי העבודה באוסטרליה. היא אמורה לחול הן על מעבידים, הן על עובדים, ולא בטוח שהדבר ייטיב עם האחרונים. מוטב שאת הסוגיה יסדיר המחוקק ולא בית המשפט. בית הלורדים הכיר בתנאי כזה, אך הדבר נבע מנסיבות חברתיות שאינן תקפות באוסטרליה. השופטת קיפל והשופט גייגלר הוסיפו כל אחד חוות דעת נפרדת (ומסכימה) בעניין תנאים משתמעים בחוזים. השופטת קיפל הרחיבה גם בעניין חובת האמון המשתמעת.

הנה פסק הדין, סיכומו, כתבי הטענות, הדיון (חלק א וחלק ב) והפרוטוקולים שלו (חלק א וחלק ב).

ארצות הברית: מתי רשאי נישום לחקור עובדי מס הכנסה שזימנו אותו לעדות?

מס הכנסה זימן לעדות את קלרק ואחרים בתקווה שיגלו מידע על חברת דינמו. הם טענו שהזימון אינו ממניעים כשרים וביקשו לחקור עובדים שונים במס הכנסה. בית המשפט המחוזי סירב. בית המשפט הפדרלי לערעורים של המחוז האחד עשר התיר להם לחקור את העובדים. היום קיבל בית המשפט העליון של ארצות הברית את ערעורו של מס הכנסה פה אחד, מפי השופטת קייגן: United States v. Clarke, 573 U.S. ___ (2014). נישום רשאי לחקור את עובדי מס הכנסה בדבר הטעמים שביסוד זימונו לעדות, אם הוא מראה עובדות או נסיבות שניתן להסיק מהן חוסר תום לב. התיק הוחזר לבחינה מחדש לפי אמת מידה זו.

הנה פסק הדין, פרוטוקול הדיון והקלטתו.