בית הדין האירופי לזכויות אדם: האם חובה לטשטש דמות של שוטר לא אלים בסרטון על אלימות שוטרים?

העיתון "בילד" פרסם באתר שלו כתבה ובה נטען ששוטרים היכו צעיר, ד'. בכתבה הופיע סרטון של התנהגות השוטרים כלפי ד'. בכתבה נוספת הופיע סרטון ובו ד' מתנהג בתוקפנות לפני שהשוטרים הגיעו למקום. דמותו של השוטר פ' הופיעה בבירור בסרטונים. הוא לא היה שותף לאלימות כלפי ד'. פ' ביקש שהעיתון יטשטש את דמותו בסרטון. בילד סירב. בית המשפט בגרמניה חייב את העיתון למחוק את הסרטונים עד לטשטוש דמותו של פ'. המותב הרביעי של בית הדין האירופי לזכויות אדם פסק היום פה אחד שזו הפרה של חופש הביטוי.

יש לאזן בין חופש הביטוי של בילד לזכות של פ' לחיים פרטיים. יש עניין ציבורי בפעולות המשטרה. מנגד, לפעמים פרסום דמותו של שוטר עלול לפגוע בחייו הפרטיים. יש לתת משקל לכך שהסרטון בכתבה הראשונה מתאר אלימות של שוטרים כלפי ד' בלי להביא את מעשיו הקודמים. בשקלול כולל אפשר לדרוש לטשטש את דמותו של פ' מסרטון זה. בתי המשפט בגרמניה קבעו שגם הצגה מאוזנת יותר של פ' אינה מציגה היבט עכשווי של החברה. אבל התנהלות שוטרים היא נושא לדיון ציבורי. הנימוק של בתי המשפט עלול לאסור גם שימוש מותר עתידי בסרטונים. לא הייתה הצדקה להוריד את הסרטון בכתבה השנייה ולמנוע את השימוש בו בעתיד.

הינה פסק הדין וסיכומו.

בית הדין האירופי לזכויות אדם: עיתון חויב למחוק שם של אדם ממאמר מקוון מאורכן, בשם הזכות להישכח – האם הופר חופש הביטוי?

העיתון הבלגי "לה סוואר" דיווח ב-1994 על תאונת דרכים קטלנית. בכתבה הופיע שם הנהג, מ"ג. מ"ג הורשע ונשא את עונשו. ב-2008 יצר העיתון מהדורה מקוונת של כתבותיו. ב-2012 תבע מ"ג את אורבן, עורך העיתון, וביקש שימחק את שמו מהמהדורה המקוונת. בתי המשפט בבלגיה קיבלו את התובענה. אורבן טען שזו פגיעה בחופש הביטוי. המותב השלישי של בית הדין האירופי לזכויות אדם דחה את עתירתו. מותב מורחב של בית הדין אישר היום ברוב דעות את פסק הדין.

ארכיון – תכליתו זמינות נמשכת של מידע שהתפרסם כדין. לשם כך הוא נדרש להישאר נאמן למקור, מהימן ומלא. יש להיזהר בבחינת בקשות לשנות נתונים שהתפרסמו כדין, ושמופיעים בארכיון מקוון של עיתון. לכן האיזון בין חופש הביטוי לזכות לפרטיות משתנה בהתאם להקשר: פרסום ראשון של ביטוי או הותרת ביטוי בארכיון. במקרה השני יש להתחשב בכמה שיקולים. על בסיסם יש לבחון את המקרה הנדון:

• טיב המידע המאורכן – בתאונת הדרכים לא הייתה כרוכה עבירה חמורה מאוד. חלוף הזמן הפחית את חשיבות המידע. התקשורת לא סיקרה את האירוע, למעט המאמר ב"לה סוואר".
• חלוף הזמן מאז הפרסום הראשון והפרסום המקוון – מ"ג ביקש לראשונה למחוק את שמו, 16 שנה לאחר הפרסום הראשון. בית המשפט בבלגיה קיבל לבסוף את הבקשה כ-20 שנה לאחר הפרסום הראשון. בינתיים מ"ג השתקם והרישום הפלילי שלו נמחק. יש לו עניין ראוי להגנה לשוב כעת לחיק החברה בלי שיזכירו לו את עברו.
• העניין הנוכחי במידע – התאונה הייתה אירוע טרגי, אבל לא חריג. היא לא עוררה עניין ציבורי מיוחד. כעת אין עניין מיוחד בזהות הנהג.
• מי שמבקש להישכח: האם הוא מפורסם והתנהגותו מאז האירוע – מ"ג אינו נושא משרה ציבורית. הוא לא היה ידוע לציבור בעת התאונה ובעת בקשתו. התנהלותו מראה שרצה להישאר מחוץ לאור הזרקורים.
• התוצאות השליליות של המשך הפרסום המקוון – חיפוש פשוט בגוגל או באתר העיתון העלה את המאמר. מ"ג רופא. רבים – מטופלים, עמיתים ומכרים – עשויים להיחשף למידע. זה נזק למ"ג, לשמו הטוב ולהשתלבותו בחברה.
• מידת הנגישות של המידע בארכיון המקוון – הארכיון זמין בחינם ובלי מגבלות.
• הפגיעה בחופש הביטוי, ובעיקר בחופש העיתונות – חיסיון על שם פוגע בחופש הביטוי פחות מהסרת המאמר כולו. הגרסה המודפסת נותרה כשהייתה. לא הוכח שלחיסוי השם היה תוצא מצנן על עבודת העיתון.

לסיכום, בתי המשפט בבלגיה איזנו בזהירות בין הזכויות השונות. הם הקפידו על התנאים לפגיעה בחופש הביטוי, למשל הגבלת הפגיעה למה שנדרש (חיסוי השם בלבד). בהתחשב בכך ובמרווח שיקול הדעת שנתון למדינה, הפגיעה בחופש הביטוי של העיתון ועורכו מידתית.

השופט קרנק הרחיב בנוגע לכמה סוגיות, כמו זמינות של ארכיון חדשות, הבחינה המדוקדקת שבתי המשפט בבלגיה ערכו, והעדר חלופות לחיסוי השם במקרה זה.

השופט רנזוני ציין בדעת מיעוט בהסכמת ארבעה שופטים שמספר הבקשות מכוח הזכות להישכח הולך ועולה. הזכות להישכח אינה זכות לשנות עובדות שהתפרסמו כדין וששמורות בארכיון מקוון. נוסף על כך, העיתונות הופכת למקוונת, ולכן הארכיונים המקוונים ה"רגילים" ילכו וייעלמו. בשל תפקיד הארכיונים אין משקל רב לחלוף הזמן. לעומת זאת, יש להבחין בין ארכיון למנוע חיפוש כללי. נוכח כל זאת התנאים לפגיעה בחופש הביטוי ולשינוי מידע מאורכן הם:

• תכלית ראויה: למושא המידע נגרם נזק חמור ומבוסס כיאות – בין בשל אופי רגיש במיוחד של המידע, בין בשל פגיעוּת מושא המידע. מ"ג לא הוכיח שנגרם לו נזק כלשהו, אף שהארכיון היה זמין במשך שנתיים. מ"ג אינו פגיע במיוחד.
• מידתיות: ברֵרת המחדל היא הגבלת הגישה לפרסום המקורי – בעיקר באמצעות הסרת תוצאות ממנועי חיפוש. רק אם אי אפשר לעשות זאת או לנקוט צעדים אחרים, אפשר לשנות תוכן מאורכן. מ"ג לא ביקש להסיר תוצאות ממנועי חיפוש. מחדלו אינו גוזר בהכרח לשבט את גורל בקשתו. אבל עיקר תלונתו הוא שהמאמר נגיש בחיפוש במנועי חיפוש. היו כאן כמה חלופות לחיסוי השם. יש חשש מפני תוצא מצנן כלפי התקשורת כולה.

התנאים לשינוי מידע לא התקיימו כאן. הייתה הפרה של חופש הביטוי.

הינה פסק הדין וסיכומו.

בית הדין האירופי לזכויות אדם: ביטול רישיון שידור בשל הפרות רבות של חובת הפלורליזם

מולדובה קנסה פעמים רבות את ערוץ הטלוויזיה אן-איי-טי על הפרת חובת הפלורליזם, כלומר הפרת חובות ניטרליות והעדר משוא פנים, בשידורי חדשות. לבסוף היא ביטלה את רישיון השידור שלו. הערוץ טען שמדובר בפגיעה בחופש הביטוי ובזכות הקניין. מותב מורחב של בית הדין האירופי לזכויות אדם דחה היום ברוב דעות את עתירתו.

המדינות חייבות להבטיח ריבוי דעות בתקשורת המשודרת. ראשית, יש להבטיח שהציבור ייחשף בטלוויזיה למידע מדויק ונטול פניות ולמגוון דעות ופרשנויות בהתחשב במגוון הדעות הפוליטיות במדינה. שנית, יש לוודא שאין מונעים מעיתונאים ועובדים אחרים למסור מידע ודעות כאמור. יש לשקול את ריבוי הדעות הפנימי והחיצוני יחד: אם יש במדינה כמה גופים בעלי רישיון שידור, על פלורליזם פנימי חסר באחד מהם אפשר לפצות בפלורליזם במבט-על על כל גופי השידור. למדינות יש שיקול דעת רחב בהבטחת פלורליזם במבט על.

מולדובה ביטלה רישיון שידור. חומרת העיצום מצדיקה בחינה מדוקדקת. מולדובה הנהיגה קוד שידור. מומחים של מועצת אירופה העריכו אותו בחיוב. באותה תקופה מספר התדרים הזמינים היה מצומצם מאוד, והיה צורך להבטיח את ריבוי הדעות בתקשורת. הקוד חל על שידורי חדשות בלבד. על יישומו פיקח גוף מקצועי. אין הוכחה שהרשויות פעלו נגד אן-איי-טי מטעמים פוליטיים. הערוץ המשיך להפיץ תכנים באתר שלו ובערוץ היוטיוב שלו. הוא היה רשאי לבקש רישיון חדש בשנה העוקבת. הפגיעה בחופש הביטוי מידתית.

אשר לזכות הקניין, הרשויות ביטלו את הרישיון רק לאחר שהערוץ סירב שוב ושוב במשך שלוש שנים למלא את הוראות הקוד. הן שקלו את החומרה הכוללת של ההפרות, את טבען ואת הצטברותן. הערוץ סבל מהפסדים עוד קודם לכן. הוא היה יכול לבקש רישיון חדש. גם הפגיעה בקניין מידתית.

השופטים למנס, יליץ' ופבלי סברו בדעת מיעוט שהקוד מנסח חובת פלורליזם בעמימות ובהרחבה ועלול לפגוע בשיקול הדעת של מערכת החדשות. העצמאות של הגוף המפקח העצמאי מוטלת בספק. לגוף העניין, הגוף המפקח הסתמך על סקירת שידורים בחמישה ימים. זו תקופה קצרה מדי. ההחלטה לבטל את הרישיון התקבלה בחופזה. בהליך קבלתה נפלו פגמים שונים. בית המשפט במולדובה סירב לתת צו מניעה זמני שיקפיא את ביטול הרישיון עד לבירור עתירת הערוץ. הפגיעה בחופש הביטוי לא מידתית. השופטים למנס ופבלי מצאו בדעת מיעוט שגם הפגיעה בקניין לא מידתית, בשל הפגמים בהליך ביטול הרישיון.

הינה פסק הדין וסיכומו.

בית הדין האירופי לזכויות אדם: גוף ציבורי זכה בתביעת לשון הרע נגד אמצעי תקשורת – פגיעה בחופש הביטוי

אתר החדשות "קשר הקווקז" פרסם כתבה על סכסוך כספי בין עיריית וולגוגרד למחוז וולגוגרד. המחוז תבע את האתר על לשון הרע. בתי המשפט ברוסיה קיבלו את התביעה. המותב השלישי של בית הדין האירופי לזכויות אדם פסק פה אחד שזו הפרה של חופש הביטוי.

הזכות לחיים פרטיים כוללת את הזכות לשם טוב. אבל רק פגיעה חמורה מספיק בזכות לשם טוב תצדיק הגנה מכוח האמנה האירופית לזכויות אדם. מידת החומרה משתנה לפי זהות הנפגע. רק בנסיבות יוצאות דופן אפשר לפגוע בחופש הביטוי כדי להגן על השם הטוב של גוף ציבורי נבחר. תביעת לשון הרע של רשות ציבורית נגד אמצעי תקשורת מטילה נטל לא מידתי על גוף התקשורת. הכתבה לא פגעה בעובדי המחוז או בהצלחתו המסחרית. הליכי לשון הרע כאן לא נועדו לתכלית ראויה. הפגיעה בחופש הביטוי לא מוצדקת.

השופטים רברני, סרגידס ולובוב סברו שההגנה על השם הטוב של המחוז היא תכלית ראויה. אבל בתביעת לשון הרע של רשות ציבורית נגד אמצעי תקשורת צריך להוכיח בבירור שאמצעי התקשורת פעל בחוסר תום לב או בהפרה בוטה של כללי העיתונאות האחראית. הכתבה כאן תרמה לדיון בנושא בעל עניין ציבורי. היו בה דעות על בסיס עובדות. הפגיעה בחופש הביטוי לא מידתית.

הינה פסק הדין וסיכומו.

אירופה: האם ידיעה עיתונאית היא מידע פנים?

עיתונאי פרסם באתר של העיתון הבריטי "דיילי מייל" ידיעה על שמועות בדבר רכישה צפויה של מניות של שתי חברות צרפתיות. בידיעה צוין המחיר הצפוי. הוא היה גבוה בהרבה ממחיר המניות בבורסה. העיתונאי סיפר לפלונים על הפרסום כדי לאמת את השמועות. מעט לפני פרסום הידיעה רכשו אותם פלונים מניות בחברות. מייד לאחר הפרסום הם מכרו אותן ברווח גדול. רשות שוק ההון של צרפת קנסה את העיתונאי על גילוי מידע פנים. היום בחן מותב מורחב של בית הדין האירופי לצדק אם מדובר בגילוי מידע פנים.

מידע על פרסום צפוי של ידיעה עיתונאית בנוגע להנפקת כלי פיננסי עשוי לכלול מידע מדויק דיו כדי להיחשב למידע פנים. כך, למשל, אם הוא כולל את מחיר הרכישה, את שם העיתונאי ואת שם חברת התקשורת שתפרסם את הידיעה.

בשל חופש הביטוי וחופש העיתונות מותר לגלות מידע פנים למטרה עיתונאית. מטרה עיתונאית כוללת גם עבודת תחקיר של עיתונאי כדי לאמת שמועות. עם זאת, מותר לגלות מידע למטרה עיתונאית, רק אם הגילוי הכרחי לעבודה העיתונאית ומידתי. ביישמו זאת יבחן בית המשפט בצרפת שתי סוגיות: האם העיתונאי נדרש לגלות לפלונים לא רק את תוכן השמועות, אלא גם שהידיעה תתפרסם בקרוב? האם הנזק של איסור על פרסום המידע, עולה על הנזק שהפרסום יגרום למשקיעים כאן וליושרה של השווקים הפיננסיים?

הינה פסק הדין (בצרפתית) וסיכומו (באנגלית).

בית הדין האירופי לזכויות אדם: האם אפשר לחייב עיתון לגלות פרטי מגיבים באתרו?

העיתון האוסטרי "דר סטנדרד" פרסם באתרו כתבות. תגובות לכתבות רמזו שפוליטיקאים מסוימים מושחתים או ניאו-נאצים. לבקשת הפוליטיקאים, העיתון הסיר את התגובות. הוא סירב למסור את פרטי המשתמשים שכתבו אותן. בית משפט באוסטריה הורה לו למסור את הפרטים. המותב הרביעי של בית הדין האירופי לזכויות אדם פסק היום שזו הפרה של חופש הביטוי.

התגובות היו מופנות לציבור, ולא לעיתונאי. לכן הן אינן מקור עיתונאי. לצד זאת, העיתון נועד לקדם דיון חופשי בנושאים שעל סדר היום הציבורי ולהפיץ רעיונות בנושאים אלו. תגובות באתר קשורות למטרות העיתון. חופש הביטוי מגן על מטרות אלו. עם זאת, עילום שם מסייע לחמוק ממעשי נקם ומתשומת לב לא רצויה. הוא עשוי לקדם פרסום חופשי של מידע, של דעות ושל רעיונות, בעיקר במרשתת. חובה לגלות פרטי משתמשת עלולה ליצור תוצא (אפקט) מצנן על תרומת המשתמשת לדיון הציבורי. היא פגעה בחופש הביטוי של העיתון.

הפגיעה נועדה להגן על השם הטוב של הזולת. זו תכלית ראויה. אולם בית המשפט באוסטריה לא שקל שיקולים שכנגד. למשל, התגובות עסקו בפוליטיקאים ובנושא שנמצא בדיון ציבורי, ולא היו בהן דברי שטנה והסתה לאלימות. בית המשפט גם לא נימק מדוע זכויות הפוליטיקאים גוברות על זכויות העיתון. לכן הפגיעה בחופש הביטוי לא הייתה מידתית.

השופט אייקי סבר בדעת מיעוט שהעיתון לא שלט בתוכן התגובות ולא העלה אותן. אין פגיעה בחופש הביטוי שלו. קשה לדעת אם הרחבת התחולה של הזכות ל"חברת תקשורת" אכן מוגבלת לחברות מסוג זה. עם זאת, הרוב סבר שהזכות חלה. בהתחשב בכך, בנסיבות העניין היא הופרה הפרה לא מידתית.

הינה פסק הדין וסיכומו.

בית הדין האירופי לזכויות אדם: פרסום כתבות ובהן מידע שגוי על הרשעות שהתיישנו

פלוני, כומר בסלובקיה, הורשע ב-1999 בעבירת מין בקטין וב-2002 בעבירה בקשר ליחסי מין בהסכמה עם בגיר. העבירות התיישנו כעבור כמה שנים. פלוני הלך לעולמו ב-2006. ב-2008 פרסמו שלושה עיתונים כתבות על ההרשעות של פלוני. בכתבות הופיעו גם האשמות כלפיו, מידע לא נכון ופרטים אישיים שלו. מ"ל, אימא של פלוני, תבעה את העיתונים. בית המשפט בסלובקיה דחה את התובענה. המותב הראשון של בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע היום פה אחד שנפגעה הזכות לחיים פרטיים.

מ"ל נפגעה במישרין מהכתבות. פלוני לא היה דמות ציבורית מוכרת במיוחד. העבירות התיישנו. המידע השגוי בכתבות חרג מגדר עיתונות אחראית. עבירות מין בידי כמרים הן נושא שיש בו עניין ציבורי. אבל הכתבות הנדונות לא תרמו לדיון הזה. בית המשפט בסלובקיה לא נתן לזכות לשם טוב משקל מספיק למול חופש הביטוי.

הינה פסק הדין וסיכומו.

בית הדין האירופי לזכויות אדם: הליכים נגד עיתונאי שפרסם מידע שגוי על מועמד בתקופת בחירות

סטנישבסקי הוא עיתונאי במקומון בבולקובו. במערכת הבחירות לראשות הכפר הוא פרסם שתי כתבות על המועמד ג"ג. המידע בכתבות היה שגוי. בית המשפט בפולין חייב את סטנישבסקי לתרום 2,500 אירו לצדקה ולפרסם התנצלות. סטנישבסקי טען שזו פגיעה בחופש הביטוי. המותב הראשון של בית הדין האירופי לזכויות אדם דחה היום פה אחד את עתירתו.

חופש הביטוי, במיוחד הביטוי הפוליטי בתקופת בחירות, הכרחי בחברה דמוקרטית. ג"ג העמיד עצמו לבחירת הציבור, ובכך – לביקורת הציבור. אולם חשוב לשמור גם על טוהר הבחירות ועל השם הטוב של המועמדים. אלו תכליות ראויות לפגיעה בחופש הביטוי. סטנישבסקי פרסם מידע שאינו נכון. הוא לא ניסה להוכיח את אמיתותו. הוא לא הציג את מקורותיו. הוא לא הראה שפעל בהתאם לאמות מידה עיתונאיות כדי לוודא את נכונות המידע. לא הוכח שסכום התרומה גבוה ביחס למצבו הכלכלי. הדיון בפולין היה בהליך מהיר לפי דיני הבחירות; הדבר נדרש בשל לוחות הזמנים הקצרים במערכת בחירות. הפגיעה בחופש הביטוי מידתית.

הינה פסק הדין וסיכומו.

בית הדין האירופי לזכויות אדם: עיתונות אחראית וציות לחוק

אמגלובלי וטורדזה, שתי עיתונאיות, החליטו לבדוק דיווחים על התנהלות שרירותית במכס בעיר סרפי בגאורגיה. הן נכנסו לאזור המוגבל של המכס, ראיינו נוסעים וצילמו תמונות. פקידי המכס הורו להן לחדול, והן סירבו. הן נקנסו ב-1,000 לארי (כ-320 אירו) והוצאו מהאזור המוגבל. אמגלובלי וטורדזה טענו שהקנס פגע בחופש הביטוי שלהן. המותב החמישי של בית הדין האירופי לזכויות אדם דחה היום פה אחד את עתירתן.

אמגלובלי וטורדזה פעלו בניגוד לצו ברור. תכליתו למנוע אי סדר באזור המכס. זו תכלית ראויה. לעיתונות חוקרת יש ערך חשוב. יש לבחון בקפדנות הגבלות עליה. מנגד, חלק מעיתונות אחראית הוא לפעול כחוק. מקצוע העיתונאות אינו פוטר מציות לדין הפלילי. אמגלובלי וטורדזה יכלו לראיין נוסעים מחוץ למכס. הן לא הוכיחו שרק ידע ישיר על מה שקורה במקום מסוגל לתרום לכתבה שלהן. גם אם הן רצו לצפות במו עיניהן במתרחש שם, היה עליהן לצאת אחרי שהורו להן לעשות זאת. לאחר מעשה לא מנעו מהן לפרסם את הראיונות שהן ערכו במכס. הקנס שהוטל עליהן אינו מופרז. הפגיעה בחופש הביטוי מידתית.

הינה פסק הדין וסיכומו.

בית הדין האירופי לזכויות אדם: פרסום תמונה של בת זוג של ראש מפלגה יוצאת מבית החולים לאחרת לידת בנם – פגיעה בפרטיות

דופאטה הייתה בת זוג של נגליס, ראש מפלגה בלטביה. העיתון "פריבטה דזיבה" פרסם תמונות שלה יוצאת מבית החולים לאחר לידת בנם, אוחזת בתינוק ונושאת ציוד. התמונות צולמו בסתר. דופאטה טענה שזו פגיעה בפרטיות. בית המשפט במדינה דחה את תביעתה. המותב החמישי של בית הדין האירופי לזכויות אדם קיבל היום פה אחד את עתירתה.

יש לאזן בין חופש הביטוי לפרטיות. אפשר לפרסם כתבה על החיים הפרטיים של דמות ציבורית, אלא אם כן המידע פרטי או אינטימי או שאין עניין ציבורי בפרסום. למידע על לידת בן לנגליס הייתה חשיבות ציבורית מסוימת. דופאטה הייתה בת זוג של דמות ציבורית. היה עליה לצפות שיתפרסם עליה מידע בתקשורת. אבל יש להיזהר מפני פרסום על בן זוג רק בשל חייו הפרטיים. הלידה לא הייתה אירוע ציבורי. יש להבחין בין מסירת מידע עליה לפרסום תמונות שצולמו בסתר. דופאטה לא יכלה להימנע מלצאת לחניון של בית החולים. עקבו אחריה עד לביתה. עיקר הכתבה היה נעוץ בתמונות, ולא בטקסט. בית המשפט בלטביה לא נתן משקל ראוי לשיקולים הנדרשים.

הינה פסק הדין וסיכומו.