בית הדין הבינלאומי לצדק: צו ביניים להגנה על בני הרוהינגיה מפני רצח עם במיאנמר

גמביה תבעה את מיאנמר בבית הדין הבינלאומי לצדק בטענה שמיאנמר אחראית לטבח בבני הרוהינגיה. לפי התביעה, הטבח מנוגד להוראות האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, אמנה ששתי המדינות חתומות עליה. גמביה ביקשה צו ביניים עד לתום ההליכים כדי לשמור על הזכויות של בני הרוהינגיה לפי האמנה. היום נתן בית הדין פה אחד צו ביניים.

בית הדין ציין את התנאים להוצאת צו ביניים:

  • לבית הדין יש לכאורה סמכות לדון בתיק – סעיף 9 לאמנה מסמיך את בית הדין לדון בסכסוך בין המדינות החתומות בנוגע לפרשנות האמנה, ליישומה או להגשמתה. גמביה טענה נגד הפעולות של מיאנמר זה זמן מה. היא טוענת שמיאנמר אחראית למעשי רצח, אונס, עינויים, אלימות ושלילת מזון ואמצעי קיום של בני הרוהינגיה בכוונה להשמידם; חלק לפחות מאלו נחשבים לרצח עם לפי האמנה. מיאנמר חולקת על כך, בעיקר על הכוונה לרצח עם. תנאי הסמכות לפי סעיף 9 מתקיימים לכאורה.

מיאנמר טענה שגמביה אינה מושפעת מהמעשים, ולכן אין לה זכות עמידה. אבל לכל המדינות שחתומות על האמנה יש עניין למנוע רצח עם. לכן יש חובות לפי האמנה בין כל מדינה חתומה לכל מדינה חתומה אחרת. כל אחת מהן יכולה לתבוע לפי האמנה. לכאורה יש לגמביה זכות עמידה.

  • הצו נועד להגן על זכויות אשר אפשר שיש להן בסיס, ואשר יש קשר בינן לצו – האמנה נועדה להגן מפני רצח עם על חברי קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית. בני הרוהינגיה הם קבוצה מוגנת. מהצהרות של מיאנמר ומהחלטה של העצרת הכללית עולה שאפשר שמיאנמר מפירה את הזכות של בני הרוהינגיה להגנה. חלק ממה שמבוקש בצו יגן על זכות זו, כלומר יש קשר נדרש.
  • יש סכנה אמיתית ומיידית שייגרם נזק חסר תקנה לזכויות לפני שיינתן פסק הדין בתיק – טיב הזכויות שנדונות כאן והיקף הפגיעה בבני הרוהינגיה גורמים לכך שפגיעה בזכויות עלולה לגרום לנזק חסר תקנה. בני הרוהינגיה עדיין נתונים לסכנה חמורה של רצח עם. מיאנמר טענה שהיא נוקטת צעדים להשיב את בני הרוהינגיה ליישוביהם ולהשכין שלום ויציבות. בית הדין סבר שאין די בכך כדי למנוע את הנזק האפשרי. גם התנאי הזה מתקיים.

הצו מורה למיאנמר, בין היתר, למנוע מעשי רצח עם (רצח, גרימת נזק גופני או נפשי, פגיעה בתנאי החיים, השמדת הקבוצה או חלקה, מניעת לידות ועוד) כלפי בני הרוהינגיה; להבטיח שצבאה לא יעשה מעשים כאלו; למנוע השמדת ראיות בקשר לאישומים ברצח עם ולשמר ראיות קיימות; להגיש דוח      על פעולותיה האמורות תוך ארבעה חודשים ודוחות נוספים בכל שישה חודשים עד לפסק הדין הסופי בתביעה.

סגנית הנשיא שו חלקה על כמה סיבות להוצאת הצו. צריך להראות שכוונה לרצח עם קיימת לכאורה; כאן נראה שיש בעיה נמשכת של יחס גרוע למיעוטים במיאנמר, ולא רצח עם. חתימה על האמנה אינה מקימה בהכרח זכות תביעה נגד כל מדינה חתומה אחרת; ויש דרכים נוספות להגן על העניין המשותף של המדינות – ואכן גופים בינלאומיים מטפלים במקרה – ודרך המלך היא הדין הפלילי המקומי. עם זאת, דוחות בינלאומיים מצביעים על הפרות חמורות של זכויות אדם ושל המשפט הבינלאומי ההומניטרי במדינה שחתומה על האמנה. אי אפשר להתעלם מכך. מיאנמר הודתה שיכול להיות שהיא השתמשה בכוח רב מדי והפֵרה את הדין. סכסוך מזוין עלול לפרוץ שוב באזור, והצו עשוי לסייע בפיקוח על המצב. בני הרוהינגיה עדיין פגיעים.

השופט קנסדו טרינידד סקר מקרים קודמים של בקשות לסעדים זמניים בתביעות מכוח האמנה בבית הדין ודוחות בינלאומיים על המצב של בני הרוהינגיה במיאנמר. הוא הדגיש את הצורך להגן מפני פגיעוּת של בני אדם. במקרה זה מגינים על זכויות אמיתיות – הזכויות לחיים, לשלמות הגוף, לבריאות ועוד – ולא על זכויות אפשריות.

השופט-לצורך-התיק קרס הרחיב מעט על אמת המידה של אפשרות שלזכויות יש בסיס.

אירופה: חופש המידע בקשר לדוחות שנמסרו בבקשה לשיווק תרופה

חברות ביקשו מסוכנות התרופות האירופית אישור לשווק תרופות באיחוד. בבקשות נכללו דוחות טוקסיקולוגיה ודוח על ניסוי בתרופות. הסוכנות אישרה לשווק את התרופות. צדדים שלישיים ביקשו לעיין בדוחות. הסוכנות הרשתה זאת. החברות עתרו נגד העיון. בית הדין הכללי דחה את העתירות (כאן וכאן). היום דחה המותב הרביעי של בית הדין האירופי לצדק את ערעורי החברות (כאן וכאן).

הסוכנות רשאית לדחות בקשת חופש מידע על סמך חזקת חשאיות, אבל היא רשאית גם לבחון את המקרה לגופו. החברות טענו שגילוי הדוחות יפגע בעניינים מסחריים שלהן. הן לא הסבירו את הפגיעה המדויקת שעלולה להיגרם להן. לכן יש לדחות את טענתן. החברות הוסיפו שההחלטה עלולה לפגוע בהליכי קבלת החלטות של הסוכנות. אבל הן דיברו על שלב בתהליך האישור שכבר הסתיים בעת הגשת הבקשה לגילוי המסמכים. לכן אין סכנה לתהליך קבלת ההחלטות של הסוכנות בשלב זה.

הינה פסקי הדין (א וב) וסיכומם.

בית הדין האירופי לזכויות אדם: יישומון לצילום פתקי הצבעה פסולים וחוק עמום

הונגריה ערכה משאל עם. מפלגות הנגדה (אופוזיציה) החרימו את המשאל או קראו להצביע בפתקים פסולים שיסמלו דחייה של משאל העם. מפלגת הכלב הדו-זנבי פיתחה יישומון שבו יכלו מצביעים לצלם פתקים פסולים או להעיר עליהם. ועדת הבחירות קבעה שהיישומון הוא תעמולת בחירות, שיש בו שימוש בזכות שלא למטרתה, ושהוא הפר את דיני הבחירות. הוועדה קנסה את המפלגה. המותב הרביעי של בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע שמדובר בהפרה של חופש הביטוי. מותב מורחב של בית הדין אישר זאת היום ברוב דעות.

היישומון הוא ביטוי של המפלגה. הקנס פגע בזכותה. החוק שלפיו יש להשתמש בזכות רק למטרתה, אינו ברור מספיק. לפי דיני הונגריה, יש לבחון בכל מקרה לפי נסיבותיו אם היה שימוש כזה. החוק עמום. יש לפרש אותו בזהירות. כמה פעמים החילו אותו על פעולה שהיו לה תוצאות רעות. לא ברור מה התוצאות הרעות של היישומון. זו הפעם הראשונה שהחילו את הכלל על יישומון ועל צילום אנונימי בקלפי. לא היה אפשר לצפות מראש שהוא יחול. העמימות כאן רבה מהמותר.

השופט דדוב סבר בדעת מיעוט שיש פסול בעידוד מצביעים להטיל פתקי הצבעה פסולים. התמונות ביישומון הביעו בוז למשאל העם, שהוא מוסד דמוקרטי. די בכך כדי לקבוע שהפגיעה בחופש הביטוי היא מותרת ומידתית.

הינה פסק הדין וסיכומו.

בית הדין האירופי לזכויות אדם: סירוב לחקור תגובות להט"בופוביות שהסיתו לאלימות – פגיעה בשוויון ובזכות לסעד יעיל

בייזרס העלה לדף הפייסבוק שלו תמונה ובה הוא מתנשק עם בן זוגו לוויצקס. מגיבים רבים לתמונה קראו לפגוע בהם בגלל נטייתם המינית. בייזרס ולוויצקס התלוננו על הסתה לשנאה ואלימות נגד הומואים. התביעה החליטה לא לפתוח בחקירה, משום שמדובר בהבעת דעה שאינה מצדיקה הליך פלילי. בתי המשפט בליטא סירבו להתערב בהחלטה, והוסיפו שבייזרס ולוויצקס התנהגו בפרובוקטיביות ולא הגבילו את פרסום התמונה לאלו שמסכימים איתם. היום פסק המותב השני של בית הדין האירופי לזכויות אדם פה אחד שמדובר בהפרה של הזכות לשוויון בצירוף הזכות לחיים פרטיים ושל הזכות לסעד יעיל.

בתי המשפט בליטא טענו שבייזרס ולוויצקס התנהגו באקסצנטריות. בתי המשפט התרעמו בבירור על הצגה פומבית של נטייה מינית. הרשויות נמנעו מלהגן על בייזרס ולוויצקס רק בגלל נטייתם המינית ובניגוד לחובתן לחקור הסתה לשנאה ולאלימות. כמו הבסיס לתגובות השנאה, זו הפליה על רקע נטייה מינית. ליטא לא הציגה הצדקה כלשהי לכך. נוסף על כך, ליטא לא נתנה סעד יעיל מפני פגיעה בזכות לחיים פרטיים (בקשר לנטייה מינית). התגובות כאן היו חמורות יותר מביטויי שנאה להט"בופוביים קודמים שבתי המשפט בליטא בחנו. חקירות קודמות על ביטויי שנאה להט"בופוביים נסגרו. דוחות של גופים בינלאומיים הצביעו על עלייה באי סובלנות כלפי מיעוטים מיניים במדינה, ועל כך שאין לרשויות תוכנית מקיפה לטפל בביטויי שנאה גזעניים ולהט"בופוביים.

הינה פסק הדין וסיכומו.

קנדה: רשות מנהלית פירשה חוק – כיצד בודקים אם הפרשנות סבירה?

לפי החוק בקנדה, מעסיק חייב לוודא שמפקח בריאות ובטיחות יבחן את מקום העבודה. מפקחת קבעה שדואר קנדה צריך לבדוק גם את נתיבי חלוקת הדואר. הדואר השיג על ההחלטה. דיין בבית דין מנהלי לערעורים הפך את החלטת המפקחת וקבע שצריך לבדוק רק את המקומות שלדואר יש שליטה עליהם. איגוד הדוורים עתר נגד החלטת הדיין. בית המשפט הפדרלי דחה את העתירה. בית המשפט הפדרלי לערעורים קיבל את ערעור האיגוד. בית המשפט העליון של קנדה קיבל ברוב דעות את ערעור הדואר: Canada Post Corp. v. Canadian Union of Postal Workers, 2019 SCC 67.

השופט רואו החיל בהסכמת שישה שופטים את הלכת ואווילוב, שנפסקה יום קודם לכן. אין סיבה לחרוג כאן מהנחת המוצא: יש לבחון את החלטת הדיין באמת מידה של סבירות. ההחלטה כאן עניינה פרשנות חוק. בית משפט שבוחן את סבירותה אינו מפרש בעצמו את החוק ואינו קובע מתחם של פרשנויות סבירות. תחילה בוחנים את הטעמים להחלטה: איזה מהלך פרשני נקטה הרשות המנהלית; האם מהלך זה תואם את מגבלות הפרשנות שהחוק מציב; האם הרשות התחשבה בכל הרכיבים של פרשנות חוק. גם הרקע העובדתי תוחם את גבולות הסבירות. יש להתחשב במומחיות של הרשות. הדיין פירש את החוק לפי עקרונות מקובלים של פרשנות חקיקה: לשון החוק, הקשר חקיקתי, תכלית החוק, התוצאות המעשיות של הפרשנות – ובהתחשב בטענות הצדדים. הפרשנות לא הייתה אמצעי להגיע למטרה שסומנה מראש. היא תואמת להחלטות קודמות בסוגיה. הדיין לא התעלם מהראיות. החלטתו סבירה.

השופטת אבֶּלָה סברה בדעת מיעוט בהסכמת השופטת מרטין שהדיין פירש את החוק פרשנות לא סבירה. לשון החוק ברורה. הקשרו ותכליתו מובילים לאותה מסקנה: חובת הפיקוח אינה מוגבלת למקום שבשליטת המעסיק. קשיים מעשיים אינם משנים זאת. הדיין לא נתן משקל מספיק ללשון החוק ולתכליתו. החלטתו עלולה לסכן דוורים.

הינה פסק הדין, כתבי הטענות והדיון.

קנדה: אמת המידה לבחינת החלטה מנהלית ומהי אמת המידה של סבירות

מה אמת המידה לבחון החלטה מנהלית? בשנת 2008 קבע בית המשפט העליון של קנדה מבחנים שלפיהם מחילים אמת מידה של סבירות או של נכונוּת (הלכת Dunsmuir). היום קבע בית המשפט העליון של קנדה מבחן חדש. המבחן נקבע בתיק אחד, ובית המשפט החיל אותו בתיק נוסף שנשמע איתו.

ואווילוב נולד בקנדה ב-1994, קיבל אזרחות מכוח לידה והחשיב עצמו קנדי כל חייו. שלא בידיעתו, הוריו היו מרגלים רוסים. ב-2014 ביטלה קנדה את אזרחותו משום שלגישתה הוא נולד ל"עובדים או נציגים" של מדינה זרה. בית המשפט הפדרלי דחה את העתירה של ואווילוב. בית המשפט הפדרלי לערעורים קבע שההחלטה אינה סבירה וביטל אותה. בית המשפט העליון של קנדה דחה פה אחד את הערעור של משרד האזרחות וההגירה: Canada (Minister of Citizenship & Immigration) v. Vavilov, 2019 SCC 65.

במשך שנים רבות שידרו בקנדה את ה"סופר בול" של ליגת הפוטבול האמריקנית כך שרשת השידור בקנדה שידרה פרסומות מקומיות, ולא מארצות הברית. ועדת התקשורת בקנדה החליטה שמ-2017 אסור להחליף את הפרסומות המקוריות. רשת "בל קנדה" וליגת הפוטבול ערערו על ההחלטה. בית המשפט הפדרלי לערעורים דחה את ערעוריהן. בית המשפט העליון קיבל ברוב דעות את ערעוריהן: Bell Can. v. Canada (Att’y Gen.), 2019 SCC 66.

הנשיא וגנר והשופטים מולדייבר, גסקון, קוטה, בראון, רואו ומרטין פסקו שהלכת Dunsmuir יצרה חוסר ודאות. נדרש מבחן חדש. ההנחה היא שבוחנים החלטה מנהלית באמת מידה של סבירות. אפשר לסתור את ההנחה הזו בשני סוגי מקרים. הסוג הראשון הוא שהמחוקק ציין אמת מידה אחרת לבחינת החלטה מנהלית: במפורש או בקביעת הליך ערעור (להבדיל מעתירה) לבית משפט. בערעור בשאלה משפטית מחילים אמת מידה של נכונות; בערעור בשאלת עובדה או בשאלה מעורבת של משפט ועובדה מחילים אמת מידה של טעות ברורה ומכריעה. הסוג השני הוא ששלטון החוק דורש להחיל אמת מידה של נכונות: סוגיות חוקתיות, סוגיות משפטיות כלליות בעלות חשיבות רבה למערכת המשפט כולה וסוגיות של גבולות הסמכות של גופים מנהליים. אולי יכירו בעתיד במקרים נוספים שבהם יש להחיל אמת מידה אחרת. הם יהיו חריגים ויידרשו להתאים למסגרת שנקבעה כאן. החלה נכונה (ולעיתים מדוקדקת) של אמת מידה של סבירות אמורה לפתור בעיות שונות שאינן נכללות בשני סוגי המקרים האמורים.

כיצד מחילים את אמת המידה של סבירות? בית המשפט יתערב בהחלטה מנהלית רק אם הכרחי באמת לעשות זאת כדי להבטיח שההליך המנהלי חוקי, הגיוני והוגן. נקודת המוצא היא איפוק שיפוטי וכבוד לתפקיד של הרשות המנהלית. מנגד, הרשויות המנהליות צריכות לאמץ תרבות של הצדקה ולהוכיח שהן הפעילו את סמכותן הפעלה מוצדקת. הביקורת השיפוטית בוחנת את ההליך המנהלי ואת תוצאתו. את התוצאה בוחנים לפי תכלית ההליך, כלומר להבטיח שההחלטה כולה שקופה, ברורה ומוצדקת. השאלה אינה אם בית המשפט היה מחליט אחרת. השאלה היא אם ההחלטה, כולל הטעמים לה ותוצאתה, אינה סבירה. אם נדרשים טעמים להחלטה מנהלית, נקודת המוצא בבחינת הסבירות היא בחינת הטעמים. אם לא ניתנו טעמים רשמיים, לרוב אפשר לבחון אם יש טעם אסור בבסיס ההחלטה. לעיתים החלטה אינה סבירה, כי נפל פגם פנימי בהיגיון של תהליך ההנמקה. לעיתים החלטה אינה סבירה, משום שהיא מופרכת על רקע העובדות והדין – בהתאם לנסיבות העניין. העקרונות הרגילים של סבירות חלים גם כשבוחנים באמת מידה זו פרשנות שרשות מנהלית נתנה לחוק. החוק המסמיך, הדין, תקדימים מנהליים, הראיות והעובדות – כל אלו משפיעים על בחינת הסבירות.

אם החלטה אינה סבירה, מה הסעד? בדרך כלל הרשות המנהלית תידרש להחליט מחדש. אם ברור מה אמורה להיות ההחלטה, אין טעם להחזיר אותה לעיון מחדש. שיקולי זמן, הגינות לצדדים, טיב המשטר החוקי, הזדמנות אמיתית לרשות לשקול את הסוגיה שבמחלוקת, עלויות לצדדים וניצול יעיל של משאבים ציבוריים – כל אלו משפיעים אף הם על השאלה אם להשיב את ההחלטה לעיון מחדש.

בעניין ואווילוב אין הצדקה לסטות מהנחת אמת המידה של סבירות. ההחלטה המנהלית לא סבירה. היא מנוגדת לחוק המסמיך. הרשות לא שקלה ברצינות את השיקול הזה. ההחלטה הנכונה ברורה, ואין טעם להחזיר את העניין לדיון מחדש. אין לשלול את האזרחות של ואווילוב. בעניין בל קנדה וליגת הפוטבול יש ערעור על החלטת הוועדה. הסוגיות נוגעות לסמכות של הוועדה. אמת המידה היא נכונות. הוועדה הסתמכה על סעיף מסוים בחוק. הסעיף אינו מסמיך אותה לקבוע תנאים להפצת שידורים (בלי לקבוע אם סעיף אחר מסמיך אותה לעשות זאת). ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות. היא בטלה.

השופטות אבֶּלָה וקרקצאניס סברו שאין הצדקה להפוך את הלכת Dunsmuir. אשר לאמת המידה של סבירות, היא מתבססת על הנסגת שיקול הדעת השיפוטי מפני שיקול הדעת המנהלי (deference). הבחינה מתמקדת בהחלטה המנהלית. השאלה היא אם העותרת הוכיחה שההחלטה לא סבירה. בית המשפט יבדוק את הטעמים להחלטה; אם יש בהם פער, אפשר לבחון חומר נוסף. אם אין טעמים, בודקים החלטות קודמות של הגוף המנהלי ואת ההקשר הדיוני. לפי הטעמים והתוצאה יחד קובעים אם ההחלטה נופלת במתחם התוצאות האפשריות. טענות על טעות בהפעלת שיקול הדעת יש לבחון בזהירות, בהתאם להקשר ולפי החשיבות של הטעות בתהליך הפעלת שיקול הדעת המנהלי. בית המשפט לא יחליף את שיקול הדעת של הרשות המנהלית בשיקול דעתו. כך גם בסוגיות של פרשנות חוק. השופטות אבֶּלָה וקרקצאניס הסכימו שההחלטה לשלול את האזרחות של ואווילוב לא סבירה. בעניין בל קנדה וליגת הפוטבול הן מצאו בדעת מיעוט שיש לבחון את ההחלטה באמת מידה של סבירות. לוועדה יש מומחיות רבה בתחום. היא התייעצה רבות. ההחלטה היא בתחום המומחיות שלה. טעמיה הגיוניים ומשכנעים. אין עילה להתערב בהחלטה.

הינה פסקי הדין בתיק ואווילוב ובתיקי בל קנדה וליגת הפוטבול, כתבי הטענות בתיקי ואווילוב, בל קנדה וליגת הפוטבול והדיונים.

אירופה: מועדון קריאה של ספרים אלקטרוניים מיד שנייה – העמדה נוספת של היצירה לרשות הציבור בדיני זכויות יוצרים

"טום קבינט" מפעילה אתר של "מועדון קריאה" למכירת ספרים אלקטרוניים מיד שנייה בין חברי המועדון. לטענתה, המכירה הראשונה של הספרים היא הפצה לציבור, ולאחר המכירה הראשונה זכות היוצרים מוצתה. ארגוני מו"לים בהולנד ביקשו לאסור את פעילות המועדון. לטענתם, זו העמדה של יצירות מוגנות לרשות הציבור, וכלל המיצוי אינו חל עליה. היום קבע מותב מורחב של בית הדין האירופי לצדק שפעילות המועדון היא העמדה של היצירות לרשות הציבור.

מחוקקי הדירקטיבה על זכות יוצרים בחברת המידע התכוונו שכלל המיצוי יחול רק על יצירות גשמיות. החלת הכלל על יצירה אלקטרונית תפגע בבעלי הזכויות במידה רבה יותר: יצירה אלקטרונית אינה נשחקת והיא תחליף מושלם לעותק חדש בשוק יד שנייה. "העמדה לרשות הציבור" היא כל העמדה של היצירה לרשות הציבור שאינו נוכח במקום שהוא מקור היצירה. שידור ושידור מחדש של יצירה נכנסים להגדרה זו. ההגדרה כוללת שני רכיבים: "העמדה לרשות" – בין שהשתמשו ביצירה ובין שלא; "הציבור" – בהתחשב במספר האנשים שיש להם גישה ליצירה באותו זמן ובזה אחר זה. שני הרכיבים מתקיימים במועדון הקריאה. עוד יש לבחון אם מעמידים את היצירה לרשות הציבור באמצעי שונה מהמקור או לציבור שבעלי הזכות לא התכוונו אליו כשהעמידו את היצירה לרשות הציבור לראשונה. רישיון השימוש בספר אלקטרוני מתיר בדרך כלל למשתמש לקרוא את הספר רק בקורא ספרים ששייך לו. במועדון מאפשרים לציבור חדש לקרוא את הספר.

הינה פסק הדין וסיכומו.