העיתון האוסטרי "דר סטנדרד" פרסם באתרו כתבות. תגובות לכתבות רמזו שפוליטיקאים מסוימים מושחתים או ניאו-נאצים. לבקשת הפוליטיקאים, העיתון הסיר את התגובות. הוא סירב למסור את פרטי המשתמשים שכתבו אותן. בית משפט באוסטריה הורה לו למסור את הפרטים. המותב הרביעי של בית הדין האירופי לזכויות אדם פסק היום שזו הפרה של חופש הביטוי.
התגובות היו מופנות לציבור, ולא לעיתונאי. לכן הן אינן מקור עיתונאי. לצד זאת, העיתון נועד לקדם דיון חופשי בנושאים שעל סדר היום הציבורי ולהפיץ רעיונות בנושאים אלו. תגובות באתר קשורות למטרות העיתון. חופש הביטוי מגן על מטרות אלו. עם זאת, עילום שם מסייע לחמוק ממעשי נקם ומתשומת לב לא רצויה. הוא עשוי לקדם פרסום חופשי של מידע, של דעות ושל רעיונות, בעיקר במרשתת. חובה לגלות פרטי משתמשת עלולה ליצור תוצא (אפקט) מצנן על תרומת המשתמשת לדיון הציבורי. היא פגעה בחופש הביטוי של העיתון.
הפגיעה נועדה להגן על השם הטוב של הזולת. זו תכלית ראויה. אולם בית המשפט באוסטריה לא שקל שיקולים שכנגד. למשל, התגובות עסקו בפוליטיקאים ובנושא שנמצא בדיון ציבורי, ולא היו בהן דברי שטנה והסתה לאלימות. בית המשפט גם לא נימק מדוע זכויות הפוליטיקאים גוברות על זכויות העיתון. לכן הפגיעה בחופש הביטוי לא הייתה מידתית.
השופט אייקי סבר בדעת מיעוט שהעיתון לא שלט בתוכן התגובות ולא העלה אותן. אין פגיעה בחופש הביטוי שלו. קשה לדעת אם הרחבת התחולה של הזכות ל"חברת תקשורת" אכן מוגבלת לחברות מסוג זה. עם זאת, הרוב סבר שהזכות חלה. בהתחשב בכך, בנסיבות העניין היא הופרה הפרה לא מידתית.
de iuribus 