אוסטרליה: האם אפשר להעמיד לדין פלילי גוף ציבורי?

מפלי גנלום הם שמורת טבע פדרלית בטריטוריה הצפונית באוסטרליה. מנהל הגנים הלאומיים אחראי להם. המפלים יושבים באתר קדוש לקדמונאים. לפי חוק האתרים הקדושים בטריטוריה הצפונית, נדרש אישור מוקדם לעבודות באתר קדוש. מנהל הגנים הלאומיים ביצע עבודות באתר בלי אישור. הרשויות בטריטוריה הצפונית העמידו אותו לדין. הוא טען שאי אפשר להעמיד לדין גוף ציבורי. הערכאה הראשונה בטריטוריה הצפונית קיבלה את הטענה. בית המשפט העליון של אוסטרליה קיבל פה אחד את ערעור התביעה: Chief Exec Officer, Aboriginal Areas Prot Auth v Dir of Nat’l Parks [2024] HCA 16.

השופטות גורדון וגליסון (פסקות 33–118) פסקו שקיימת חזקה פרשנית ולפיה את המדינה (בתור body politic) ואת שלוחיה אי אפשר להעמיד לדין ולהרשיע בפלילים. החזקה ניתנת לסתירה. מנהל הגנים הלאומיים הוא תאגיד נפרד לפי חוק. כך הפרלמנט הקים אותו. הוא ממלא תפקיד ציבורי אבל אינו חלק מהרשות המבצעת. החזקה הפרשנית אינה חלה עליו. בחוק שהקים אותו אין לו פטור מאחריות פלילית או חזקה על פטור מאחריות. חוק האתרים הקדושים מטיל אחריות פלילית על "אדם". בדיני הטריטוריה הצפונית הכוונה היא לבן אדם או לתאגיד. אין בחוק האתרים הקדושים חריג לכך. מנהל הגנים הלאומיים כלול בהגדרה. אפשר להטיל עליו אחריות פלילית לפי חוק האתרים הקדושים.

השופט סטיוארד (פסקות 241–248) הסכים בקצרה.

השופטת ג'ייגו (פסקות 249–324) הרחיבה על טיב החזקה הפרשנית.

הנשיא גייגלר והשופט ביץ' ג'ונס (פסקות 1–32) הסבירו למה אין להרחיב את החזקה הפרשנית כך שתחול גם על גוף ציבורי שאינו חלק מהרשות המבצעת.

השופט אדלמן (פסקות 119–240) מצא שלחזקה הפרשנית, שהוכרה בפסיקה, אין בסיס משפטי מספיק. למעשה, מדובר בהיסק ולא בחזקה. יש לבחון בכל מקרה כיצד לפרש שתיקה בנוגע לחסינות המדינה וגופיה – האם החוק התכוון להעניק חסינות כזו. חוק האתרים הקדושים שותק. אי אפשר להסיק ממנו כוונה לתת חסינות לגוף שאינו חלק מהרשות המבצעת.

הינה פסק הדין, סיכומו, כתבי הטענות, הדיון (ימים א וב) והפרוטוקול שלו (ימים א וב).