שוטר (שקיבל את הכינוי ו80) הרג במהלך מילוי תפקידו את ג'רמיין בייקר. ו80 טען שחשש לחייו ולחיי עמיתיו. הגוף לחקירות שוטרים קבע כי ו80 אכן האמין שהיה נתון בסכנת מוות, אבל אמונה זו לא הייתה סבירה. אותו גוף הורה להעמיד את ו80 לדין משמעתי בהתאם לאמת המידה האזרחית להגנה עצמית: אמונה כנה וסבירה בסכנה. לפי אמת מידה זו, אפשר להאשים אותו, כי לא התמלאו תנאי הסבירות ויסודות ההגנה העצמית. ו80 טען שיש להחיל את אמת המידה הפלילית להגנה עצמית: אמונה כנה, בלי קשר לסבירותה. לפי אמת מידה זו, אי אפשר להאשים אותו, כי התמלאו בו תנאי ההגנה העצמית.
ו80 עתר נגד ההחלטה להעמידו לדין משמעתי. בית המשפט הגבוה קיבל את עתירתו. בית המשפט לערעורים של אנגליה וויילס קיבל ערעור על כך והחיל אמת מידה שלישית, על בסיס כללים להתנהגות מקצועית של שוטרים. בית המשפט העליון של בריטניה דחה היום פה אחד מפי לורד לויד-ג'ונס ולורד סטיבנס את הערעור של ו80 – אבל מִטעמים אחרים: R (Officer W80) v. Dir. Gen. of the Indep. Office for Police Conduct [2023] UKSC 24.
תקנות קובעות את הכללים להתנהגות מקצועית של שוטרים. לא כתוב בהם במפורש לפי מה בוחנים אמונה שמצדיקה הגנה עצמית. אולם הקשר הדברים מוביל לתשובה. ראשית, נוסח הכללים אובייקטיבי; יש להעדיף אמת מידה אובייקטיבית. שנית, בנוסח הנוכחי של הכללים הושמטה המילה "ביודעין" מתיאור יסודות ההגנה העצמית. שלישית, הכללים נועדו לא רק לאכיפה, אלא גם ללימוד; טעויות סבירות מסייעות ללמד. מקורות אפשריים אחרים (הקוד האתי של המשטרה, הוראות בסקוטלנד ובאירלנד הצפונית, האמנה האירופית בדבר זכויות אדם) אינם גוברים על כללי ההתנהגות. יש להחיל את אמת המידה האזרחית: אמונה כנה וסבירה. אפשר לנהל הליך משמעתי נגד ו80.
הינה פסק הדין, סיכומו, הקראתו והדיונים בתיק.
de iuribus 