פעילים לזכויות להט"ב ברוסיה ביקשו לרשום שלושה ארגונים לזכויות הקהילה. הרשויות סירבו משום שמטרות הארגונים עלולות "להרוס את ערכי המוסר של החברה", להפחית את מספר התושבים, לפגוע בזכויות רוב האוכלוסייה (שנפגעת מהצגת יחסים של בני זוג מאותו מין) ולחולל איבה חברתית או דתית. היום קבע המותב השלישי של בית הדין האירופי לזכויות אדם פה אחד שנפגעו חופש ההתאגדות והשוויון על בסיס נטייה מינית.
אחד הארגונים אינו יכול להתקיים בלי רישום. שני האחרים לא יכלו להשיג מעמד של אישיות משפטית וזכויות נלוות בלי רישום. הסירוב של הרשויות פגע בחופש ההתאגדות שלהם ושל ראשיהם. הסירוב לא נועד להשיג תכלית ראויה של הגנה על המוסר, על הסדר הציבורי או על זכויות של אחרים. התכלית היחידה שהרשויות ציינו ושנחשבת לראויה היא מניעת איבה כדי למנוע פגיעה בעותרים. אולם תפקיד הרשויות הוא להבטיח שקבוצות שונות בחברה ינהגו בסובלנות זו כלפי זו. עליהן להבטיח שארגונים כמו העותרים יוכלו לפעול בלי חשש מאלימות. הסירוב לרשום אותם אינו "הכרחי בחברה דמוקרטית". הגורם המכריע בהחלטות הסירוב היה שהארגונים ביקשו לקדם זכויות להט"ב. הסירוב פגע בשוויון על בסיס נטייה מינית.
אחד הפעילים העותרים, אלכסייב, פרסם השמצות על בית הדין ושופטיו ברשתות חברתיות. בית הדין שלח לו מכתב אזהרה וציין את העתירות הנדונות. אלכסייב פרסם השמצות נוספות. השופטים לוברדה, דדוב, פסטור וילנובה ופולצ'קובה פסקו שהוא ביזה את המוסד שאליו עתר. זה שימוש לרעה בזכות העתירה האישית. יש לדחות את עתירתו האישית (בלי להשפיע על העתירות של העותרים האחרים). השופטים קלר, סרגידס ואלוסגווי סברו בדעת מיעוט שאלכסייב פרסם דברים חמורים, אך הם לא נגעו לעתירות הנדונות. לכן אין לפסול את עתירתו האישית. לא ברור עד כמה הוא פגע בבית הדין. להחלטת הרוב עלול להיות "תוצא מצנן" על חופש הביטוי. היא עלולה לעודד מדינות לעקוב אחר עותרים כדי לפסול את עתירותיהם. היא עלולה לבטל עתירות מוצדקות. פסילה כזו אפשר לנקוט רק במקרים קיצוניים. כאן היא אינה מידתית.
de iuribus 