קנדה: האם בית ספר ציבורי חייב לפעול לפי מגילת הזכויות החוקתית?

שן וראי, מורות בבית הספר הציבורי הר האושר, התכתבו ביניהן בנוגע למקום העבודה. הן שמרו את ההתכתבות בענן פרטי. לפטיגרו, מנהל בית הספר, נודע על כך. הוא נכנס לכיתה של שן בהיעדרה. הוא נכנס לענן באמצעות המחשב שלה, קרא חלקים מההתכתבות וצילם אותם בטלפון הנייד שלו. על בסיס זה ננקטו צעדי משמעת נגד שן וראי. ארגון המורים טען שהמנהל פגע בזכויותיהן. בוררת בענייני עבודה (שמשמשת בית דין מנהלי) קבעה שלא הייתה להן ציפייה סבירה לפרטיות, ודחתה את התלונה. הערכאה הראשונה דחתה את עתירת הארגון. בית המשפט לערעורים של אונטריו קיבל את ערעורו. בית המשפט העליון של קנדה דחה היום פה אחד את ערעור בית הספר: York Region Dist. Sch. Bd. v. Elementary Tchrs.’ Fed’n of Ont., 2024 SCC 22.

השופט רואו פסק בהסכמת ארבעה שופטים שמגילת הזכויות החוקתית חלה על גוף שלטוני. גוף נחשב לשלטוני לפי מהותו או לפי מידת השליטה של המדינה בו. המחוקק באונטריו נתן לבתי הספר הציבוריים בפרובינציה סמכויות שהיה ממלא בעצמו אלמלא כן. חינוך ציבורי הוא תפקיד שלטוני מטיבו. יש לו היבט חוקתי ייחודי. לכן בתי הספר הציבוריים באונטריו הם חלק מהשלטון לפי מהותם. הם חייבים לקיים את מגילת הזכויות. פטיגרו פעל כאן בתפקידו הרשמי. היה עליו לקיים את המגילה. הבוררת לא דנה במפורש בטענה החוקתית. אין די בציון כללי של הכללים החוקתיים. יש להכיר במפורש בתחולת הזכות ולדון בה. מאחר שמדובר בסוגיה חוקתית, אמת המידה לביקורת שיפוטית על החלטתה היא נכונוּת. מאחר שהבוררת שגתה, היה מקום להתערב בהחלטתה.

השופטות קרקצאניס ומרטין סברו שאמת המידה לביקורת שיפוטית על החלטת הבוררת כאן היא סבירות. אבל ההחלטה לא עמדה גם באמת מידה זו, ולכן בצדק היא בוטלה. לצד זאת, אפשר להבין בבירור שהבוררת ראתה עצמה כפופה להוראות הזכות לפרטיות שבמגילת הזכויות. לכן העדר דיון מפורש בטענה אינו עילה לפסול את החלטתה.

הינה פסק הדין, כתבי הטענות והדיון.